השמנת-יתר מוגדרת כמחלה כרונית חמורה, המהווה גורם סיכון מוגבר לסוכרת, ליתר
לחץ דם, למחלות לב ולממאירויות שונות ולכן  טעונה טיפול רפואי.
 80% - 90% מחולי סוכרת סוג 2 סובלים מהשמנת-יתר ומתקשים במיוחד להשיג ירידה
משמעותית ולאורך זמן במשקל.
 חולי סוכרת שמנים סובלים מהפרעה מטבולית המכונה "תנגודת לאינסולין". מדובר
במצב בו האינסולין, האחראי על ויסות רמות הסוכר בדם, נתקל בהתנגדויות לפעולתו
מצד הרקמות (בעיקר בשרירים, בכבד ובשומן הגוף).  כדי להתגבר על תנגודת זו, הגוף
מייצר כמות גדולה יותר של אינסולין. לעיתים, בעיקר מספר שנים טרם התפתחות 
הסוכרת, מאופיין השמן ברמות גבוהות מאד של אינסולין בדמו (כשעדיין אינו חולה
סוכרת). כידוע, האינסולין הוא הורמון אנבולי, כלומר, נוכחותו תורמת לבניית רקמות.
התוצאה הסופית היא עלייה במשקל הגוף, ללא קשר לדיאטה ולפעילות גופנית.
תופעת ההשמנה על רקע אינסולין מוכרת וידועה בקרב אותם חולי סוכרת הזקוקים
לטיפול בזריקות אינסולין. גם חולי סוכרת אלה צפויים להשמין מעצם קבלת טיפול זה.
לצערנו, גם מספר תרופות מוכרות ונפוצות המיועדות לאיזון סוכרת עלולות להוביל
לעלייה במשקל ולהשמנה. תרופות אלו הן בעיקר ממשפחת הגליטזונים (אבנדיה בארץ),
סולפלניל-אוריאה (גלובן-גליבטיק, גלוקו-רייט), ובמידה פחותה גם ממשפחת
המטה-גלינידים (הנובו נורם בארץ).
תרופות אלו צריכות להינתן בזהירות לחולה הסוכרת שמן, עם בקרת משקל הגוף
לעיתים קרובות. רופאי סוכרת רבים יעדיפו להפסיק טיפולים אלו, גם אם  הצליחו לאזן
היטב את רמות הסוכר בדם,  בעקבות עליית משקל גוף מעל 10% מן המשקל
ההתחלתי.
למעשה, יש כאן מעגל סגור בו התנגדות לאינסולין, המופיעה כתוצאה מהשמנת-יתר,
גורמת לעלייה ברמת הסוכר בדם. הניסיון הטיפולי בתרופות האמורות להוריד את רמות
הסוכר בדם מראה שהן מחמירות את ההשמנה, אשר כאמור מחריפה שוב את
ההתנגדות לאינסולין, וחוזר חלילה.

לחולה הסוכרת השמן אין  ברירה  אלא לשבור מעגל זה, והדרך היחידה היא לרדת
במשקל.
בעבודות שונות הודגם כי גם ירידה מתונה במשקל היא בעלת משמעות קלינית רבה
לבריאות חולה הסוכרת. כלומר,  הפחתה של בין 5% ל- 10% מן המשקל ההתחלתי,
מקטינה באופן משמעותי את התנגודת לאינסולין, משפרת את יכולת קליטת הסוכר
ברקמת השריר ובכך תורמת לירידה ברמת הסוכר בדם. במקרים רבים, ירידה זו ברמת
הסוכר בדם מאפשרת הפחתה/הפסקה של תרופות לטיפול בסוכרת, בכך  מקטינה את
השפעתן על העלייה במשקל וכך הופך תהליך הירידה במשקל לקל יותר.   
כדי להצליח לשבור את המעגל הנ"ל חייב חולה הסוכרת השמן לרצות להבריא
מהשמנת-היתר. עליו להיות משוכנע בצורך החיוני והדחוף בטיפול בה, וכן בעובדה כי
אכן הדבר ניתן להשגה. על חולה הסוכרת השמן המעונין להבריא לדעת כי ההתמודדות
עם השמנת-היתר מחייבת השקעה ומאמץ. ללא שינוי בהרגלי החיים לא תושג
המטרה:תחילת המאבק בירידה במשקל עד להשגת היעד, והצלחת שמירת יעד זה
לאורך זמן.

אם כך, השלב הראשון בתהליך המורכב של הפחתה במשקל הוא קביעת יעדים:
 *  היעד הראשון הוא המשקל אליו שואפים להגיע.
 *  היעד השני הוא התיקון המטבולי האמור להופיע אחרי הירידה במשקל.
 *  היעד השלישי, החשוב והקשה מכולם, הוא שמירה לאורך זמן על ההישגים.

היעד הראשון, משקל הגוף הרצוי, חייב להיות ריאלי ובר-השגה. כפי שכבר נאמר, די
בירידה במשקל של 5% עד 10% מן המשקל ההתחלתי  להגיע לשיפור ולרוב גם לאיזון
מטבולי מספק. הניסיון מראה כי מרבית חולי הסוכרת הנחושים בהחלטתם  מצליחים
להגיע למשקל הרצוי (מדובר בירידה של 6 ק”ג אצל אדם השוקל 80 קילו).
עם הגעת המשקל ליעד הראשון, משיגים לרוב גם את היעד השני. הפרמטרים
המטבוליים החשובים המושפעים באופן ישיר ממשקל הגוף הם: רמת הסוכר בצום ואחרי
ארוחה, ההמוגלובין המסוכרר (ממוצע של סוכר בדם במשך שלושת החודשים
האחרונים), רמת השומנים בדם(כולסטרול וטריגליצרידים) וערכי לחץ הדם.
שיפור ותיקון פרמטרים מטבוליים אלה מתקבל לעיתים קרובות כריפוי מלא בר-קימא. 
חולים  רבים המשיגים את היעד השני ללא קושי נכשלים בהבנת הצורך להמשיך לחיות
אורח חיים בריא, עם תזונה נכונה ופעילות גופנית הולמת. זו אחת הסיבות לכך שהשגת
היעד השלישי, כלומר שמירת ההישגים לאורך זמן, נכשלת. כדי  להצליח, מרבית
השמנים זקוקים לתמיכה, אותה הם יכולים לקבל  מהרופא, מדיאטנית, מהמשפחה
ומחברים. תמיכה כזו אפשר  לקבל  גם בטיפול תרופתי.

טיפול תרופתי בהשמנת-יתר

קיימים שני תכשירים רפואיים המאושרים לשימוש בעולם המערבי, וגם בארץ.
התרופה הראשונה המאושרת לשימוש בעולם וגם בישראל היא הקסניקל. תרופה זו
אינה משפיעה על המוח. מנגנון פעולתה מתרכז במערכת העיכול, שם היא מונעת
ספיגת שומנים. מרבית השומנים שאנו צורכים  יוצרים מולקולות המכילות 3 יחידות של
גליצרול (טריגליצרידים). כדי ששומן זה ייספג במערכת העיכול, עליו להתפרק ליחידות
בודדות של גליצרול (מונו-גליצרידים). תרופה זו משבשת את יכולת המעי לפרק את
הטריגליצרידים, ועל כן נוטל התרופה גורם לכך שכ- 30% מן השומן שאכל ימצא את
דרכו החוצה דרך המעי, עם הצואה.
לתרופה זו תיתכן  תופעת לוואי הקשורה בעצם מנגנון פעולתה במערכת העיכול,
והמתבטאת ביציאות מרובות, בתכולת שומן בצואה, בגזים ועוד. תופעות לוואי אלו
תלויות בכמות השומן בדיאטה, והן בדרך כלל קלות, נסבלות, ואינן כרוכות בסיכון
כלשהו לנוטל התרופה.
יש לראות בתופעות לוואי שכאלה  "אפקט מחנך" שכן צריכת  שומן יתר על המידה
תביא לעלייה בכמות השומן המופרשת, ובעיות העיכול הללו מאותתות כי הגיע הזמן
לבדוק בקפדנות את התזונה.
מחקרים רבים הוכיחו את יעילותה של התרופה קסניקל בירידה במשקל ובשמירה על
המשקל הרצוי. כדי להשיג תוצאות אופטימליות בירידה במשקל יש לשלב נטילת
קסניקל,  עם תפריט מאוזן ופעילות גופנית.
מחקרים שבוצעו בחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מעודף משקל הראו כי טיפול בקסניקל
באותם חולים השיג -
* ירידה משמעותית במשקל
* שיפור במדדי הסוכרת
* הפחתה בצורך בתרופות אנטי-סוכרתיות (הפחתת כמות האינסולין, גלוקופאג' ועוד)
* הורדת לחץ דם ושיפור פרופיל ליפידים
קסניקל הוכחה גם כיעילה בקרב חולים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז ובעלי נטייה לפתח
סוכרת בעתיד.  עבודות בחולים אלו הראו כי טיפול באמצעות קסניקל הביא לירידה  
במשקל, לשיפור במצב הסבילות לסוכר ולמניעת ההתקדמות לסוכרת.

התרופה השנייה היא רדוקטיל, תרופה הפועלת על המוח ושייכת לקבוצת התכשירים
הפועלים במרכז התיאבון שבמוח. התרופה מונעת ספיגה מחדש של סרוטונין
ונוראדרנלין במוח ובכך מגבירה את כמותם, פעולה  הגורמת לדיכוי  מנגנון התיאבון
ולהפחתה במשקל.
במספר מחקרים קליניים הוכחה יעילות התכשיר הן בהפחתת המשקל והן בשמירה עליו.
במרבית המקרים הירידה במשקל מושגת בששת חודשי הטיפול הראשונים. בנוסף
להפחתה במשקל הושג גם שיפור ביחס בין המותניים לירכיים ולהיקף המותניים ושיפור
פרמטרים כמו רמות שומנים בדם.
יעילות התרופה נבדקה גם בחולים עם מחלות נלוות, כמו סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם
ודיסליפידמיה. בכל הקבוצות רדוקטיל הביאה להפחתה במשקל בהשוואה לקבוצת
הביקורת.
לתרופה זו עלולות להיות תופעות לוואי, כגון עליית לחץ דם ודופק, יובש בפה, חוסר
שינה, עצירות וחוסר תיאבון. תופעת הלוואי הבולטת והחשובה מביניהן היא עלייה
בערכי לחץ הדם. מסיבה זו יש לשקול היטב את השימוש בתרופה אצל חולי הסוכרת
הרבים הסובלים גם מיתר לחץ דם.
 
לסיכום, קיימת היום הסכמה באשר לצורך להתמודד עם השמנת-היתר וסוכרת. גם
הרופאים וגם החולים חייבים להשקיע מאמץ עליון כדי לנסות ולצמצם את שתי המגיפות
הפוגעות כה קשה באוכלוסייה העולמית.